בני ישראל יקרים,
ניצב אני במרומי הר נבו, מתבונן אני בכם וליבי מתמלא בשמחה. אני כל כך
שמח לראות שהגעתם בבטחה אל הארץ, אני שמח כל כך לראות שאתם חוגגים את אותו לילה
מיוחד שבו הקדוש ברוך הוא הכה בבכורי מצרים, ופסח על בתיכם. עשיתם מזה חג – חג
פסח. הו בני עמי היקרים, לפני יותר משלושת אלפים שנה הכיתי במטה על ים סוף שנקרע
לשניים, ובעזרת הקדוש ברוך הוא העברתי אתכם בבטחה. כבר אז ראיתי בעיני רוחי את
הארץ המובטחת – ארץ האבות - אברהם יצחק ויעקב. פרעה הרשע מיאן לשחרר אתכם ועמו
הוכה בעשר מכות קטלניות. תאמינו לי זה היה קשה לשכנע את הפרעה הזה, עוד לא ראיתי
בחיים שלי בן אדם עקשן וקשה כמו רעמסס מלך
מצרים. אני זוכר את היום ההוא שבו הוא הסכים לשחרר אתכם מעבדות. אני זוכר את זה היטב
כאילו זה התרחש אתמול - את הרעש ההתרגשות וההמולה. את ההכנה המהירה של הבצק שלא
הספיק לתפוח. יפה שאתם אוכלים מצות כדי לזכור את היום ההיסטורי ההוא. עם משועבד
שיוצא לחירות. עד היום בעצם אתם חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, וזה יפה בעיני
שאתם זוכרים את המורשת, זוכרים מהיכן באתם. ליבי נחמץ שאיני רשאי להיכנס לתוך מחוזות הארץ, אבל ניחנתי ביכולת
מופלאה לראות מקצה העולם עד קצהו, כך שתאמינו לי אפילו שאני מחוץ לגבולות
הטריטוריאליים של ארץ כנען (אתם קוראים לה ארץ ישראל, הייתי בטוח שתקראו לה ארץ
אברהם, אבל גם יעקב זה מספיק טוב) אני רואה הכול.
אז תרשו לי לברך אתכם בחג מצות שמח, חג של חירות אמיתית, אתם כל הזמן
חוששים להישרדותכם, ומודאגים מכך שאתם מוקפים באויבים. תאמינו לי זה כלום. מזלכם
שאתם לא צריכים להילחם בעמלקים. נכון יש לכם את הפלישתים (אתם קוראים להם
פלשתינים) שגם הם כאב ראש לא קטן, אבל איתם עוד אפשר להסתדר. שמשון חיסל מהם בכמויות.
אנחנו נלחמנו בחיוי, יבוסי, חיתי, פריזי, גירגשי, אמורי, ומי לא? ולסיום רציתי
להרגיע את כל אלה שחוששים לשלומה של מדינת ישראל, וחושבים שבעוד עשרים שנה המדינה
הזאת לא תהיה קיימת - אל תדאגו, עשיתי בדיקת עתיד לשנת 2,200
ומסתבר שעדיין תהיה קיימים, ועדיין תהיו בארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה